הקודחים שבת בע"מ ואח' נ' שילה ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקש, למחיקת הודעת צד ג' שהוגשה כנגדו על הסף, מחמת התיישנות העילה.

טוען המבקש כי ביום 12.4.2010 הגישה כנגדו המשיבה, היא התובעת בתביעה העיקרית ושולחת ההודעה, הודעה מתוקנת לצדדים שלישיים [להלן – "ההודעה"], במסגרתה צורף הוא כצד שלישי נוסף להודעה לצד שלישי המקורית שהגישה התובעת, וכי במסגרתה טענה כי המבקש התרשל בתפקידו כמנהל פרויקט ומפקח על הבניה שביצעה המשיבה בפרויקט פארק תמר ברחובות [להלן – "הפרויקט"].

לטענת המבקש, בסעיף 1.2 להודעה מודה המשיבה כי סיימה ביצוע העבודות בפרויקט כבר בחודש אוקטובר 2001 ועל כן עילות התביעה הקיימות לכאורה כנגדו התיישנו זה מכבר, באשר חלפו למעלה מ- 8 שנים מן המועד האחרון בו התגבשו העילות. אשר על כן, יש לדחות על הסף ההודעה שהוגשה נגדו.

בתגובה לכך טענה המשיבה כי יש לדחות בקשת המבקש, באשר מהיום בו התגלה למשיבה הנזק נשוא ההודעה, טרם חלפו 8 שנים. לטענת המשיבה, סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע חריג לכלל הקבוע בסעיף 6 לחוק, ולפי חריג זה, במקרה בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנען, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעו לו עובדות אלו. בנוסף, מפנה המשיבה לסעיף 89 לפקודת הנזיקין, אשר לשיטתה יש לקראו יחד עם הוראות חוק ההתיישנות, וכך לקבוע מתי נולדה עילת התובענה ביחס לעילות הנזיקין; לשיטתה, אם קיים פער זמנים בין התרחשות הנזק לבין מועד גילויו, יחל מרוץ ההתיישנות ביום גילוי הנזק, ולא ביום התרחשותו.

בהתאם לכך, טוענת המשיבה כי ההתרשלות לה היא טוענת מצידו של המבקש, התרחשה במועד בו פעלה היא באתר הבניה. המבקש היה, כך המשיבה, אחראי על הוצאתו לפועל של הסכם העבודה שנכרת בין המשיבה לבין התובעת שכנגד [והנתבעת 2], רודברג קבלנות והשקעות בע"מ [להלן – "רודברג"], והיה עליו לפקח על קצב התקדמות העבודה בפרויקט.

לטענתה, מעשיו ומחדליו של המבקש גרמו למשיבה לעיכוב בביצוע הפרויקט, אלא שבמועד התרחשות הרשלנות, לא הייתה לה כל אפשרות סבירה לדעת שרשלנות זו תגרום לה נזק כלשהו.

המשיבה טוענת כי סיימה את עבודותיה בפרויקט בחודש אוקטובר 2001, ואילו רודברג קיבלה היתר בניה רק בחודש נובמבר 2001. על כן סברה המשיבה כי לא נגרם לרודברג כל נזק, וכי ממילא כל עוד לא התקבל ההיתר, לא יכולה הייתה רודברג להכניס לאתר קבלן שלד.

עוד סבורה המשיבה, כי עובר להגשת התביעה שכנגד, לא יכולה הייתה לאמוד את הנזק שעלול להיגרם לה, וכי שתיקתה של רודברג מאז שנת 2001 ואי הגשת כל תביעה כנגד המשיבה בגין נזקים נטענים, מעידה כי לא היה מקום מצידה של המשיבה לתבוע את המבקש על רשלנותו כבר בשנת 2001.

לשיטתה, רק לאחר הגשת התביעה שכנגד כנגדה [פברואר 2009], נגלה לה הנזק שגרם לה המבקש, ורק מנקודה זו החל מרוץ ההתיישנות, וברי כי ממועד זה טרם חלפו 7 שנים.

דיון

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, קובע כי תקופת ההתיישנות בגין תובענה שאיננה במקרקעין הינה 7 שנים.

סעיף 6 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה.

סעיף 8 לחוק קובע את ההתיישנות שלא מדעת ולפיו:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

בהודעת צד ג' ששלחה המשיבה כלפי, בין היתר, המבקש, טענה היא כלפיו כי הבדיקה שנערכה מטעם נציגיו באתר, לבחינת העבודות שבוצעו על ידה [המשיבה], העלתה כי בשל ליקויים בתכנית המדידה ו/או הוראות המדידה ו/או הוראות הביצוע שנמסרו לה על ידי צדדי ג' [המודד והמפקח], חלו סטיות משמעותיות במיקום הכלונסאות שביצעה המשיבה, וכי בשל מדידות לקויות של צד ג' [המודד] לא בוצעו עבודות הקידוח ו/או הצבת הכלונסאות, ו/או הביסוס, במקומות המיועדים להם.

משכך, נדרשה המשיבה לטענתה לבצע עבודות תיקון הסטיות, וככל שייקבע כי הינה חבה פיצוי בגין העיכוב בביצוע העבודה, הרי שיש להטיל האחריות לכך על צדדי ג', ובפרט על המבקש, מפקח על ביצוע העבודות בפרויקט, שהתרשל בביצוע עבודתו, לא נהג כפי שמפקח סביר ומיומן היה פועל, לא ביצע את הוראות ההסכם, לא הנחה את המשיבה בביצוע עבודתה, וגרם לה לעיכובים רבים.

לאחר עיון מעמיק בכתבי הטענות הרבים בתיק, לרבות האמור בכתב התביעה שכנגד, כתב ההגנה שכנגד, כתבי התשובה, ההודעות לצדדים השלישיים וכתבי ההגנה להן, ולאחר שבחנתי את טענותיה של המשיבה, לא אוכל להתעלם מטענתה, (מבלי לקבוע כל ממצא בטענה זו) לפיה עד למועד הגשת כתב התביעה שכנגד כנגדה, לא יכולה הייתה היא לאמוד, בשום אופן, את הנזק שעלול להיגרם לה, לא בדרך של קביעה ולא בדרך של אומדנה, וכי יש לבחון את מרוץ ההתיישנות נשוא בקשה זו, מן היום בו התגלה הנזק ולא מיום התרחשותו.

לאור האמור, מסקנתי הינה כי בשלב זה, אין בידי לקבוע את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות, כמתבקש על ידי המבקש, ולטעמי אין מנוס משמיעת הראיות בתיק זה, במהלכן תתבררנה ותתבהרנה המחלוקות בין הצדדים, לרבות ובפרט הטענות כנגד המבקש, או אז ניתן יהא לדון בטענת ההתיישנות ומועד גילוי הנזק, התרחשותו והתגבשותו. אז, גם יהא מקום ואפשרות לקבוע אם התיישנה עילת התביעה כנגדו אם לאו. בשלב מקדמי זה, כאמור, אין בידיי לעשות כן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.